מתארחים אצל קופפרמן – ינואר 2007

משתתפים: לארי אברמסון, יעל יערי, מיכל נאמן, אילנה סלמה אורתר, אינגה פונר קוקוס ואלכס קרמר

ששה אמנים מציגים באולם התערוכות של בית אוסף קופפרמן בקיבוץ לוחמי הגטאות. באולם זה, ששנתיים וחצי מאז פטירתו של משה קופפרמן שימש להצגת יצירתו בהיבטים שונים ומגוונים, הוקדשה התערוכה האחרונה לאמנים שליוו את ראשית דרכו של האמן-האוטודידקט; ואילו הפעם הוזמנו להתארח כאן אמנים שביצירתם מתקיימת זיקה – גלויה, מרומזת או כמוסה – למי שאף שנחשב לבכיר בציירי דורו מעולם לא העמיד תלמידים, והשפעתו על סביבתו נתפסה בעיקר בקטגוריות מושגיות ואתיות.

איש מבין ששת האמנים אינו רואה עצמו כ"ממשיכו" של קופפרמן, אך כולם כאחד מהרהרים, כל אחד ממניעיו שלו, בסוג כלשהו של "חוב" שהם חבים כלפיו – חוב של געגוע רגשי, של אהבה, של תהיה, של הערכה, של הערצה, חוב הנובע בעיקרו מן ההכרה שיצירתו של קופפרמן אכן מעוררת, מדרבנת, ואפילו תובעת, חשיבה על מהותו של הציור, על המניעים והתהליכים שבעשייתו, על המאבקים המתחוללים בה בין כוחות סותרים – בין התלבטויות וודאויות – לקראת הגשמתו של "הציור הבא", כלשונו של קופפרמן.

האמנים, לארי אברמסון, יעל יערי, מיכל נאמן, אילנה סלמה אורתר, אינגה פונר קוקוס ואלכס קרמר, שייכים לדור – ולמעלה מדור – שקם לאחר קופפרמן. חלקם הכירוהו מקרוב – לארי אברמסון הדריכו בטכניקת הדפס רשת-משי – ולחלקם האחר הוא התגלה תוך כדי עבודתם. לכולם שפת ציור שאינה מחוייבת כשלעצמה לשפת הציור של קופפרמן. אך לא בכדי נמצא בתערוכה ציורים שכונו "החלום של קופפרמן" אצל לארי אברמסון, הנובע מחשיבה ביקורתית, או "מחווה לקופפרמן", שאלכס קרמר צייר ביום השנה הראשון לפטירתו. בהקשרה הספציפי של התערוכה בבית אוסף קופפרמן ניתן להתייחס לכל ציור שבה כאל התחברות ברמה מטאפורית לעולמו.

יונה פישר – אוצרות וטקסט | ינואר 2007

יעל יערי
יעל יערי
אילנה סלמה אורתר, חלום ליקיצה
אילנה סלמה אורתר, חלום ליקיצה
מיכל נאמן
מיכל נאמן

דילוג לתוכן