בראשית דרכם האמנותית עסקו סאהר מיעארי ומשה קופפרמן במלאכת הבניין לפרנסתם, עשייה שהשפיעה על היצירה של שניהם — על תכניה ועל מאפייניה הצורניים — כדוגמת הקווים המקבילים, הזווית הישרה והסימנים המבניים. התערוכה קורות מקשרות מבקשת לחשוף את תהליכי העבודה והאלמנטים הנמצאים בבסיס מעשי האמנות של מיעארי וקופפרמן, כל אחד בנפרד, ולהציע קריאה משותפת מקבילה של פעולותיהם. התערוכה מהווה המשך לדיאלוג בין האמנים, שהחל בתערוכת היחיד 'אופק' של מיעארי בתוך חלל תצוגת האוסף של קופפרמן.

המיצבים המורכבים של מיעארי נתונים למגבלות החלל, התובע התאמה ותכנון מוקפד. בתערוכה מוצגים רישומי ההכנה ותוכניות ההריסה שיצר מיעארי למיצבי הבטון, הברזל והעץ שהוא מציג בחללים הסמוכים ובתערוכות עבר. הרישומים מציגים את הרעיונות טרום פיתוחם וחושפים את הפער בין המחשבה המוקדמת ובין ההחלטות שנלקחו והעבודה המוגמרת. רישומים כמרחב חשיבה.

עבודת הווידאו רפסודה משלימה עבודות קודמות של מיעארי, בהן הסב את המבט אל מצבם של פועלי הבניין הערבים. הפעם הוא "הפועל", אלא שהוא מייצר אלמנטים של בית מנוון, חסר יכולת לתפקד. העתקת השיח מאתר הבנייה לחלל הגלריה מעלה גם היא שאלות על זהותו של מיעארי ועל מעמדו כאמן בחברה המקומית.

"אני מנסה לבחון את היחסים בין בנייה להריסה ובין עבודה עברית לעבודה ערבית. תהליך העבודה מתחיל מנקודה מסוימת בתוך מחברת הסקיצות, והולך ומתפתח תוך כדי העבודה בשטח, העבודה היא תלוית־מקום בכל המובנים, סוג של הסתגלות". (סאהר מיעארי).

קופפרמן לא קבע מראש את מהלך הציור שלו, הוא הניח "דבר ליד דבר וגם דבר על גבי דבר", במילותיו, ועצר כשמצא דבר בעל ערך בציור. עם זאת, ברישומים מאלבומי המתווים משנות עשייתו המוקדמות אפשר לזהות תנועות וסימנים ההולכים ומתהווים לכדי "השפה הקופפרמנית", המוצאת את ביטויה גם בעבודות מאוחרות יותר. סרט הווידאו מתעד את פעולות היצירה של קופפרמן בהתהוותה.

"אני חוזר, ללא הגבלה, על כל פרגמנט, עד שאני חש שהדברים מחזיקים יחד, עד שנוצרים קשרים שמספקים אותי, מציר לציר, עד הרגע שבו שום פרגמנט, שום דבר, אינו יכול להזיק למכלול, לשלמות העבודה" (משה קופפרמן).

התערוכה מתחקה אחר "שולחנות העבודה" של שני האמנים ומציגה פעולות, תהליכים ואלמנטים מבניים המשוקעים בעבודותיהם.

טל בכלר – מאי 2021