יונה פישר: מבט אינטימי נובמבר 2022

אוצֵר הוא אשר על האוצָר. שומר עליו, חוקר אותו ומרחיבו. זה היה תיאור התפקיד בראשית השימוש במילה "אוצר" בהקשר מוזיאלי, ויש אומרים שהתייחדה בעברית למשמעות זו בעקבות פועלו של יונה פישר ב"בית הנכות הלאומי בצלאל" בשנות ה-50 של המאה הקודמת. באנגלית בריטית נקרא התפקיד keeper, שומר, ללא דגש על יצירתיות כלשהי. באנגלית אמריקאית המילה היא ,Curator שמקורה בפועל הלטיני curare – לטפל, לשמור. עם הזמן התרחבה משמעותו של המושג "אוצרות" למגוון פעולות, כמו עריכת תערוכה בכל תחום שהוא, בחירת הנושא והחפצים בה, הפקתה ותיווכה על ידי מתן פרשנות על עבודת האמן. פעולות אלה הדקו את יחסי האוצר והאמנים, ואלו נותנים את ביטויים בזיקה הדדית ויחסי רעות מפרים.

כאלה היו יחסיו של יונה עם אמנים כאביגדור אריכא, אריה ארוך, אביטל גבע, פסח סלבוסקי, לאה ניקל ועוד, ובעיקר עם משה קופפרמן.

בשנות ה-50 וה-60, עוד לפני שהיה אוצר, נהג יונה לרשום, בעיקר בעט ודיו, רישומי נוף קטני ממדים, אינטימיים, שתיעדו את טיוליו בארץ ובצרפת ואולי גם את השאיפה הסמויה והבלתי מודעת להיות אמן. הוא חתם "JF" באחת מפינות הדף בסגנון אמני מופת, ולעיתים הוסיף ציון מקום של הנוף המתואר. בהיותו אדם פרטי מאוד, הוא לא חלק את המידע על עיסוקו זה אלא עם מתי מעט. נערות שהיה חפץ ביקרן זכו לעיתים לדף רשום בחופזה ובצפיפות, שאין לדעת מה חשב עליו יוצרו.

לרגל יום הולדתו ה-90 של יונה פישר, כחצי שנה לאחר פטירתו, מוצגים כאן קבוצת רישומים ויומן מסע, המתעדים את אהבתו של יונה לטיולים, לאמנות ימי הביניים בצרפת, למעשה האמנות ואולי גם את חסרונה של מצלמה.

מאירה פרי-להמן, נובמבר 2022