האתר בהרצה, במידה ודרוש מידע שאינו קיים - נשמח אם תצרו עימנו קשר

מה שנעשָׂה ומה שקרה – משתתפות.ים: שרון פוליאקין, מוש קאשי, משה רואס, אסתר שניידר – ספטמבר 2021

משה קופפרמן ראה את מהלכיו הציוריים כ"בירור מתמשך תוך כדי עשייה". עבודותיו משקפות הלכי רוח הכורכים יחד מכוונות וריסון עם יצירה אינטואיטיבית של צורות ואיכויות, כאשר "הרגישות היא היוצרת את האיזון צורה־חומר". קופפרמן זיהה בפעולותיו את "האלמנט המכאני הקיים בעשייה תוך כדי עשייה" — המארג הקווי למשל מאזכר לעיתים דפוסים מבניים. יחד עם זאת הוא ייחס חשיבות לערנותה של התודעה לדברים שקורים, הדברים שצצים, ואיתם צריך לעבוד.

התערוכה מהלכת על הקו שבין הפרום למהודק, בין הכאוס לסדר, בין פעולותיהם המחושבות והמובנות של האמניות והאמנים לפעולותיהם האמוציונליות, המקריות, וברוח דבריו של ניטשה – בין מאפיינים דיוניסיים נטולי רסן למאפיינים שכלתניים אפולוניים: "יש זמנים שבהם עומדים זה לצד זה איש התבונה ואיש האינטואיציה, זה מלא חרדה מפני האינטואיציה וזה רוחש בוז כלפי ההפשטה… שניהם מתאווים לשלוט בחיים: האחד ביודעו כיצד להתייצב כנגד אילוצי החיים בדאגה מראש, בפקחות, בסדירות, והשני כ‘גיבור הנסחף בשמחתו‘ שאינו מבחין כלל באילוצי החיים".

עקרונות החשיבה במדיום ההדפס, שבו יצרה שרון פוליאקין שנים רבות, ניכרים גם בציוריה. אלו רישומים מרובדים ומפורטים לעילא בשילוב שדות צבע אקספרסיביים, המעידים על תנועתיות ומקצב של היד המציירת. שדות, עיגולים, רקפות ושפופרות צבע הם מסימני השפה של פוליאקין, המצביעה החוצה על המציאותי ובד בבד פנימה על מלאכת הציור ומשמעותה. שבירת הרוטינה התבניתית של מהלך הרישום, לדבריה, היא תנאי הכרחי לכינונו של המעשה היצירתי.

ביסוד המעשה המתוכנן בעבודותיו של מוש קאשי מתרחשים רגעים אקראיים הבוקעים מתוך השיטתיות וההתמדה שהוא תובע. המפגש עם הלא ידוע במעשה היצירה הוא עבורו "נשמת אפו של הציור". כך למשל סבך הזרדים בציוריו מבטא הרגל וסדר, אך אלו מופרים באמצעות מריחות צבע. עבודותיו נעות בין המזוהה ובין הסתום, הלא מפוענח, המבקש מהצופה השתהות.

משה רואס עוסק בתהליכי פירוק בטבע, בצורות ובאיזונים הקיימים במציאות והרכבתם מחדש. ליצירת עבודותיו הוא מרבה להשתמש בשאריות, שורשים, בדים ואובייקטים הנקרים בדרכו, ובפעולה כמעט הפוכה הוא חורט "ענפים" מוקפדים במתכת. העבודות בה בעת מסותתות אורגניות, מפורקות ובנויות, נוקשות ומרחפות בחלל.

באמצעות גדילים, "פרנזים" ושערות, חומרים שמטבעם נוטים להיפרע ולשנות צורה, יוצרת אסתר שניידר קונסטרוקציות המבטאות את המתח שבין החומרי לרוחני. שניידר מאגדת בעבודותיה אלמנטים בין־תרבותיים המשותפים למסורת היהודית, למודרניזם הרוסי ולציור הישראלי, ושואלת באמצעותם על זהות, אמונה וסימבולים. עבודותיה משלבות רכות חומרית עם צורניות סדורה, המודגשת באמצעות קווי הגריד המשתרגים אלו באלו.

טל בכלר, אוצרת

ספטמבר 2021

דילוג לתוכן