לראות דרך – ציבי גבע, יעקב דורצ'ין, מיכל רובנר, משה קופפרמן – יוני 2022

התערוכה לראות דרך מפנה את המבט לתהליכי העבודה של האמנים.ית המציגים בה — ציבי גבע, יעקב דורצ'ין, מיכל רובנר ומשה קופפרמן — ולקווים משותפים שבבסיס עשייתם האמנותית רבת השנים. תהליכים רב־שכבתיים, דחוסים, ארוכים ואיטיים של כיסוי, גריעה וגילוי, של זיקוק המהות מהחומר וחשיפת "הדברים שיש להם משקל", במילותיו של קופפרמן.
עבודותיו של ציבי גבע בתערוכה מקפלות בתוכן את ההיסטוריה הציורית של האמן, כמו נאחזות בה אולי מתוך געגוע. גבע "משתיל "בעבודותיו טלאים מעבודות מוקדמות שלו ויוצר שיח פנימי, אישי, בין העבר ובין הרגע הנוכחי. הוא כמו "משחק" בזמן, מנכיח אותו תוך הסתרה והתחפרות החושפת שכבות תחתונות מזמן אחר. "ציורים הם לעולם מה שכבר קרה, העתיד שלהם זה העבר, שהוא הווה קבוע, לא חיים קצרים ולא חיים ארוכים", דברי דורצ'ין בהתייחסו לעבודות של גבע.
ליצירת פסליו משתמש יעקב דורצ'ין באלמנטים ממקורות שונים, הנצרפים יחד בלי לאבד את עקבות ההיסטוריה של עצמם, נצברים למאגר דימויים עצמאי, מותכים ומצמיחים מתוכם אובייקט חדש, פואטי. במהלך עבודתו דורצ'ין חוקר את החומר — "פוגש את פליטי התרבות האלה שנהיו גרוטאות", במילותיו, מגלה אותו ואת מטען הידע והניסיון האנושי שנטבע בו.
באופן הכמעט מנוגד לטיבו של הצילום כמתעד מציאות, עבודותיה של מיכל רובנר נושאות איכויות ציוריות מופשטות, מציגות מצב מעורפל, מרובד. הן יוצרות חלל פנימי עמוק, עליו משוטטות העיניים מהפנים לחוץ ומהחוץ פנימה, ממאנות להתמקד. המצלמה משמשת אותה כמכחול המוציא תחת ידיו דימויים לא מפוענחים עד תום, המתרחקים מטבעם ויחד עם זאת משאירים את עקבותיהם המציאותיות כתמצית, "זה יכול להיות כל דבר בכל מקום, יחידת חיים. שמתי לב שככל שאני מוחקת אני מגלה יותר", כדבריה.
הציור של משה קופפרמן, אומר גבע, "הוא ציור שתר אחר הנושא שלו, והדרך היא מערכת של פעולות של בנייה והריסה, בנייה ומחיקה, פעולה ותגובה, פעולה ותגובה. אפשר לראות זאת כשרשרת של אקטים ששואלים על עצמם, שהם מתודולוגיה מאורגנת להפליא שמבררת או מחפשת אחר "הדבר" הזה, מקום החיתוך, היציאה מתוך התבנית מתוך 'החזרה הנצחית על השווה'".
כפי שאמר קופפרמן על עבודתו שלו, ניתן לזהות בכל העבודות בתערוכה את היותן "תהליך הקשור בְּעבודה ועוד עבודה ועוד עבודה, ושאיפה לתוצאה מתומצתת את "הערך המצטבר של הפעילות" התערוכה מציעה לקרוא כל עבודה לעצמה אך גם בזיקה "לולאתית" של האחת מבעד לרעותה ומבעד לכולן, קריאה המציפה את העיקר.

טל בכלר, אוצרת
יוני 2022